אינפו

מאמרים איכותיים

עורך דין רשלנות רפואית

עורך דין רשלנות רפואית

עורך דין רשלנות רפואית

בבית המשפט המחוזי ניתן זה לא מכבר פסק דין שעניינו רשלנות רפואית באבחון מחלת ההרפס בפעוט, אשר הסתבכה וגרמה לשיתוק מוחין.

עורך דין רשלנות רפואית, הגיש תביעה לבית המשפט בשם התובע, בהיותו קטין כבן 10, עלכך שכשבועיים לאחר לידתו (ולאחר שעבר ברית מילה בשיטת “המציצה”), נדבק בחיידק ההרפס וכתוצאה מאבחון לקוי וכן טיפול לקוי של  שרשרת הרופאים שבדקה אותו, לא הופנה לבית החולים בזמן לטיפול וכתוצאה מכך לקה התובע בשיתוק מוחין.

על פי כתב התביעה שהוגש על ידי עורך דין רשלנות רפואית, התובע נולד לאחר הריון תקין ולאחר לידה תקינה ובגיל שמונה ימים נימול בטקס “מציצה”.

בעקבות פריחה באזור איבר המין כשהתובע היה כבן שבועיים, פנתה אימו לרופא ילדים בקופת חולים מכבי. באנמנזה קבע הרופא כי מדובר בזיהום עורי חיידקי ועלכן נרשמו לתובע סירופ ומשחה אנטיביוטיים.

ביום המחרת פנתה אימו של התובע לרופא עור בקופת החולים, רופא העור ציין כי מדובר בתפרחת חיתולים שהזדהמה ורשם לתובע משחה שונה לטיפול בפצעים.

בחלוף יומיים מביקורם הראשון אצל רופא העור ולאחר שהבחינה בהחמרה במצב הפצעים, פנתה האם פעם נוספת לאותו רופא עור. במסגרת ביקור זה  הופנה התובע לבדיקת דם וניתן בידי האם מכתב הפניה למיון, בהקשר זה ציינה האם כי הנחיות רופא העור לעניין ההפניה, היו לגשת למיון במקרה וחומו של התובע עולה,לטענת הרופא ההפניה הייתה לשימוש מיידי.

לאחר יומיים כאשר הוא סובל מחום ופרכוסים פנו הורי התובע עם ילדם לבית החולים, בחדר המיון אובחנו הפצעים כמתאימים להרפס.

בבית החולים קיבל התובע טיפול מתאים, אך חרף כך נותר עם נזקים נוירולוגיים קשים ואובחן כסובל משיתוק מוחין.

בכתב התביעה טען עורך דין רשלנות רפואית כי  הנזקים נבעו מרשלנות רופא הילדים ורופא העור.

על פי חוות דעתו של רופא מטעם התובעים שהוגשה באמצעות עורך דין רשלנות רפואית, מחלת ההרפס מאובחנת בראש ובראשונה ע”י אבחון מראה הפצעים ובשלב שני ניתן לאשר או לשלול זאת,  על פי בדיקות מעבדה.

על פי טענותיו של עורך דין רשלנות רפואית, מרופא עור שאמור להיות מומחה באבחון פצעים בעור מצופה כי יבחין באופן ברור ויפנה לבית החולים להמשך טיפול.

בית המשפט קבע כי שני רופאיו של התובע יכלו והיו צריכים לצפות את הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מאבחון שגוי של מחלת הרפס. כאן נדרש בית המשפט לשאלה האם סטו הרופאים מסטנדרט התנהגות סביר, והאם  ביצעו תשאול ראוי במסגרת האנמנזה, וכן האם אי ביצוע תשאול ראוי מנע אבחון נכון וקבלת טיפול מתאים?

בית המשפט קבע בהתבססו על הלכת קנטור כי עלהרופאל שקוד ולהתאמץ להבאת הממצאים לידיעתו וכי האחריות לשאול את השאלות עלמנת שרופא יוכללאבחן בצורה מיטבית, הינה על הרופא בלבד.

כמו כן נקבע כי רשומותיו של רופא העור לעניין התשאול היו לוקות בחסר, ולא כללו תיאור מפורט של עובדות שנגבו מן האם.

עקב כך קבע בית המשפט כי בהתאם לדוקטרינת הנזק הראייתי ומאחר שקופת החולים הנתבעת לא הביאה ראיות להוכחת הטענה כי הממצאים אותם ראה הרופא אינם טיפוסיים להרפס,לא ניתן לקבל את טענת הרופא כי לא היה מדובר בפצעים אופיינים להרפס.

בית המשפט קבע כי קיים קשר סיבתי ישיר בין התרשלותו של רופא העור, מאחר וזה שלל אפשרות קיומה של מחלת ההרפס, לבין הנזק שנגרם לתובע.

מכאן קבע בית המשפט כי שולחתו של רופא העור חבה כלפי התובע.

לעניין המחלוקת בדבר מכתב ההפניה למיון העדיף בית המשפט  את גרסת האם כפי שנטענה על ידי עורך דין רשלנות רפואית וקבע כי רופא העור לא  נתן הפניה דחופה למיון וכי אילו היה נותן הפניה דחופה למיון במועד, היו נמנעים נזקי התובע.

לסיכומו של עניין, קבע בית המשפט שקיימת חבות של קופת החולים (כשולחתו של רופא העור) לנזקי התובע.

המשיכו לקרוא על עורך דין רשלנות רפואית »